מדרש שכל טוב
אמר ר' עקיבא שבתי הייתי אצל ר' אליעזר ור' יהושע, היינו שבוע שהגיעה בחלקי לשמשם כדרך התלמידים המשמשין את הרב, ולשתי להם עיסה ביין שמן ודבש, ולא אמרו לי דבר איסור. אמר רבה בר בר חנה אמר ריש לקיש עיסה שנילושה ביין שמן ודבש אין חייבין על חימוצה כרת, ואיתמר מאי טעמא משום דהוי להו מי פירות ומי פירות אין מחמיצין. וכן אורי ר' יהושע בן לוי לבניו יומא קמא לא תלושו לי אלא במיא מכאן ואילך לושו בשמן ודבש. אבל בחלב אין לשין מפני הרגל עבירה, דלמא אתי למיכליה בבשרא. אבל כעיני' דתורא, דהיינו דבר מועט, כעינו של שור, ומיכלי מיד שרי. ושוין שאין לשין את העיסה ברותחין מפני שחולטין, ולא בפושרין מפני שמחמיצין. לתיתה דהיינו שרייה נמי אסור, ואפילו בזריזין. תנו רבנן לחם עוני פרט לחלוט, היינו שנילוש ברותחין, כגון שהטיל מי גלושין על גבי קמח, ומעיסה שהטיל קמח על מי גלושין זו וזו אסורות. ואשישה יכול לא יצא אלא בפת הדראה בלבד, היינו דאינה נקייה, ת"ל מצות מצות ריבה, ואפילו כמצות של שלמה. אשישה לישנא דחשיבותא היא, דכתיב ואשפר אחד ואשישה אחת (ש"ב ו יט). ואמר רב חנן בר רבא [אשישה] אחד מששה באיפה. תנו רבנן בית שמאי אומרים אין אופין פת עבה, דהיינו פת מרובה בפסח. ואפילו בשאר ימים טובים מפני הטורח, ובית הלל מתירין: